האולם המקוון

האנסמבל הקולי הישראלי
מנצח: יובל וינברג (גרמניה-ישראל)

המנצח הישראלי יובל וינברג, המשמש כמנצח והמנהל המוסיקלי של מקהלת רשות השידור בשטוטגרט ושל מקהלת הנוער האירופאיתEurochoir , וכן מנצח אורח ראשי של מקהלת הסולנים הנורווגית, מוביל את האנסמבל הקולי הישראלי בתכנית א-קפלה שנרקמה במיוחד לימים אלה. מסע מוסיקלי אל  יופי ונחמה, ואל הישראליות המשותפת.

התכנית כוללת שני מזמורי תהילים מאת מנדלסון אופ’ 78 שהוזמנו למקהלת הקתדרלה של ברלין ב-1843. המוטטים כתובים ל-8 קולות בשילובים שונים של סולנים, והם כמעט תזמורתיים בצבע ובמרקם. מנדלסון משתמש בכל טכניקה של כתיבה ווקאלית שקיימת בתקופתו: החל מאוניסון של כל המקהלה, דרך שירת סולנים וקוורטטים ועד לדו שיח של שתי מקהלות שמגיע לשיא בתחושת קדושה עזה. הקדושה של מנדלסון תהפוך לזו של יהושע רבינוב ודוד זהבי ב”ירדה השבת”.

חד הקרן נתפס היא יצירה מאת המלחין הנורבגי אולה יילו שחי בארה”ב, המושפע מז’אנרים אמריקאים שונים. הוא שואב השראה במיוחד מאמנות האלתור של מלחין הקולנוע תומס ניומן, אגדות הג’אז קית’ ג’ארט ופאט מת’ני, אמן הזכוכית דייל צ’יהולי והאדריכל פרנק גרי. יצירותיו של יילו למקהלה הן בין המבוצעות ביותר בעולם המקהלה העכשווי. היצירה חד הקרן נתפס מרגשת והרפתקנית וכתובה לטקסט לטיני יוצא דופן, בסגנון מוסיקלי שנע בין ריקוד רנסנס לכוראל, ולמזמור, ובמרקם משתנה מאוניסונו לשמונה קולות.

שאר התכנית יחולק בין יצירה ישראלית מקורית (בכורה ישראלית ל”שיר קטן לערש” של ערן דינור, “לא אירא רע” מאת שרה שהם, “שיר השירים” מאת יחזקאל בראון) ועיבודים לשירים מהקאנון הישראלי.

שיר השירים של יחזקאל בראון מבטא באופן מובהק את החיבור של בראון לשירה הגרגוריאנית. בראון אמר פעם: “אהבתי הראשונה הייתה, והינה, הלחן הטהור במערומיו, במיוחד כשהוא מושר בקול האנושי”. משפט זה מיטיב לתאר את הזיקה בין המוסיקה של בראון ובמיוחד כתיבתו למקהלה, לבין הזמרה הגרגוריאנית: מוטיבים של מנגינה “חשופה”, רסיטציה על צליל אחד, מקצבים הנובעים מהטעמות הטקסט, ועוד. 

תחושת היופי, הנחמה והקדושה משותפת לכל היצירות בתוכנית וללא ספק גם לחילוניות שבהן. השבת בהתיישבות העובדת, אותה מתאר יהושע רבינוב (“ירדה השבת”), התיאור הנלהב של אדמת השרון הנלהבת ממעשיהם של החלוצים (“שישי אדמת השרון”), מבטאים התרוממות רוח של קדושה כפי שעושים המוטטים של מנדלסון הכתובים לטקסטים דתיים. בשנתו השלווה של הילד לו מושרות מילותיו של נתן זך ב”שיר קטן לערש” מאת ערן דינור,  טמונים קסם ורגש לא פחות מתיאור האהבה בשיר השירים.